מים וסינון · מזהמים מתפתחים · חלקיקי פלסטיק

מיקרופלסטיק וננו־פלסטיק במי שתייה – מדידה, בריאות וטיפול

מחקרים מראים שניתן לזהות חלקיקי פלסטיק במקורות מים ובמי שתייה, אבל המספרים משתנים מאוד לפי גודל החלקיקים שהשיטה מסוגלת לראות. עצם הזיהוי אינו מוכיח נזק בריאותי — ובוודאי לא שהמקור הוא דווקא מי השתייה.

התשובה ב־30 שניות

אין הגדרת גודל אחת ואוניברסלית למיקרופלסטיק ולננו־פלסטיק. במחקרים שונים משתמשים בגבולות שונים, ולכן שני מספרי “חלקיקים לליטר” אינם בהכרח בני־השוואה.

האיחוד האירופי קבע ב־2024 מתודולוגיית מדידה למיקרופלסטיק במי שתייה — לא ערך סף בריאותי. השיטה מתחילה בחלקיקים בגודל 20 µm, ולכן אינה שיטת מדידה לננו־פלסטיק.

בישראל לא אותרה במחקר סדרת ניטור ממשלתית מאומתת של מיקרופלסטיק או ננו־פלסטיק במי ברז או במי מוצר של מתקני התפלה. לכן אין בסיס לפרסם “ריכוז טיפוסי בישראל”.

מה זה אומר בפועל?

מחקר אחד מצא 10 חלקיקים לליטר ואחר 100,000 — מי צודק?

ייתכן ששניהם. אם סף הגודל, שיטת הזיהוי ונפח הדגימה שונים, המספרים אינם ישירות בני־השוואה.

אם מצאו פלסטיק ברקמות אדם — הוכח שמי השתייה גרמו לכך?

לא. גם מקור החשיפה וגם הקשר הסיבתי למחלה אינם מוכחים.

האם מים בבקבוקים תמיד מכילים יותר?

לא ניתן לקבוע זאת ככלל. התוצאה תלויה בשיטת המדידה, בגודל החלקיקים, באריזה ובנקודת הדיגום.

האם RO נותנת “אפס חלקיקים”?

לא. ממברנה תקינה יכולה לדחות חלקיקים רבים, אבל חלקיקים יכולים להופיע גם אחרי הממברנה בשל ציוד, רה־מינרליזציה או מערכת ההולכה.

מיקרופלסטיק וננו־פלסטיק: ההגדרה תלויה בשיטה

Microplastics

מיקרופלסטיק

המונח מתייחס בדרך כלל לחלקיקי פלסטיק עד 5 מ״מ, אך הגבול התחתון אינו אחיד בכל מחקר או מסגרת רגולטורית.

Nanoplastics

ננו־פלסטיק

חלקיקי פלסטיק קטנים מאוד, אך אין גבול גודל יחיד שמוסכם בכל המסגרות. מחקרים שונים משתמשים בגבולות תפעוליים שונים בהתאם ליכולת המדידה.

הכלל החשוב ביותר בקריאת מחקר הוא לשאול “מאיזה גודל ומעלה ספרו?” ככל שסף הגודל יורד, מספר החלקיקים יכול לעלות בסדרי גודל — בלי שמשמעות הדבר בהכרח היא יותר מסה או יותר סיכון.

למה כל כך קשה להשוות בין מחקרים?

התוצאה מושפעת בין היתר מרשת הדיגום, נקבוביות המסנן, נפח הדגימה, עיכול חומר אורגני, הפרדת צפיפות, שיטת הזיהוי, ספריית הפולימרים, בקרת זיהום רקע וסף הגודל המינימלי.

מחקר איכותי צריך לכלול דגימות־רקע, בדיקות החזרה, כיול גודל ואימות כימי של הפולימר. בלי זה קל לזהות בטעות סיבים מהאוויר, מהביגוד או מציוד הדיגום כחלק מן הדגימה.

מה באמת מצא מחקר PNAS מ־2024?

המחקר השתמש ב־Stimulated Raman Scattering (SRS) כדי לזהות חלקיקים קטנים מאוד בשלושה מותגי מים בבקבוקים שנרכשו בארה״ב. הוא מצא בממוצע סדר גודל של כ־240 אלף חלקיקי פלסטיק לליטר, וכ־90% מן החלקיקים שסווגו כפלסטיק היו מתחת ל־1 µm.

המחקר זיהה התאמות לספרייה של שבעה פולימרים, והגיע לסף זיהוי של בערך 100–200 nm. הוא לא בדק במקביל מי ברז, לא בדק את כלל המותגים בעולם ולא הוכיח שכך נראים מים בבקבוקים בישראל.

לכן “בכל בקבוק יש 240 אלף חלקיקים לליטר” הוא ניסוח רחב מדי. זה היה ממוצע אומדן בשלושת המותגים שנבדקו ובשיטת המחקר הספציפית.

WHO, האיחוד האירופי וארה״ב

גוף	מה קיים נכון לספטמבר 2026	מה לא נכון להסיק
WHO	דוח 2019 על מי שתייה ודוח 2022 על חשיפה דרך מזון ושאיפה. ב־2019 הסיכון שניתן היה להעריך תואר כנמוך על בסיס ראיות מוגבלות.	לא אומת ערך הנחיה מספרי או מסקנה חדשה שסוגרת את שאלת הסיכון מננו־פלסטיק.
האיחוד האירופי	Decision 2024/1441 קובע מתודולוגיית דיגום וסיווג לחלקיקים מ־20 µm ומעלה, לפי גודל, צורה ופולימר.	זו אינה מגבלת בריאות והיא אינה שיטה לננו־פלסטיק.
U.S. EPA	מיקרופלסטיק נכנס כקבוצת מועמדים ב־Draft CCL 6 ב־2026.	CCL אינה MCL, ולא אומתה חובת ניטור לאומית של “כל מיקרופלסטיק” במסגרת UCMR 6.
קליפורניה	קיימת מסגרת מדידה וניטור עם IR/Raman וניסוי בין־מעבדתי.	מסגרת מדידה אינה ערך סף בריאותי.

בריאות: נוכחות אינה הוכחת נזק

מחקרים שונים דיווחו על חלקיקים או סמני פולימר בדם, בשליה, בריאות, בכבד, בכליות, בחלב אם, בזרע ובמוח. אבל השיטות אינן אחידות, ובחלק מן המחקרים מודדים מסת פולימר לאחר פירוק הדגימה ולא “סופרים” כל חלקיק בנפרד.

תחום	מה ידוע	מה עדיין לא מבוסס
נוכחות בגוף האדם	דווחו ממצאים ברקמות שונות.	שיטות וזיהום רקע עדיין מאתגרים; מקור החשיפה אינו מזוהה בוודאות.
מעבר דרך מערכת העיכול	גודל, צורה וכימיית פני שטח כנראה משפיעים; חלקיקים קטנים מאוד יכולים לעבור יותר בקלות.	אין אחוז ספיגה אנושי מוסכם.
דלקת ועקה חמצונית	הודגמו במחקרי תאים ובעלי חיים.	אין בסיס חזק לתרגם זאת לסיכון קליני ממי שתייה ברמות סביבתיות.
לב וכלי דם	מחקר תצפיתי דיווח על קשר בין סמני פלסטיק ברובד עורקי לבין אירועים קרדיווסקולריים.	לא הוכח שהפלסטיק הוא הגורם ולא שמי שתייה הם מקור החשיפה.
סרטן	קיימים מחקרים ניסויים והשערות מנגנוניות.	לא נמצאה הוכחה סיבתית שמיקרופלסטיק במי שתייה גורם לסרטן בבני אדם.

Detection ≠ causation. זיהוי חלקיק ברקמה אינו מוכיח שהוא הגיע ממי השתייה ואינו מוכיח שהוא גרם למחלה.

חלקיק הפלסטיק אינו אותו דבר כמו התוספים שעליו

חשוב להפריד בין החלקיק עצמו לבין תוספים וחומרים נלווים — למשל BPA, פתלטים, מעכבי בעירה, מתכות או מזהמים שנצמדו לפני השטח. רעילות של תוסף אינה הוכחה שהחלקיק עצמו גורם לאותה השפעה.

גם “plastisphere” — ביופילם המתפתח על חלקיקי פלסטיק בסביבה — הוא תופעה אמיתית, אך אין כיום בסיס טוב לקבוע שמיקרופלסטיק במי שתייה מעלה בפועל תחלואה זיהומית בבני אדם.

טיפול: מה מסיר ומה עדיין לא ברור?

תהליך	מה אפשר לומר	למה לא להבטיח “אפס”
קרישה, שיקוע וסינון חול	יכולים להרחיק חלקיקים, בעיקר גדולים יותר או כאלה המצומדים לפתיתים.	היעילות תלויה בגודל, צורה, כימיית מים ותפעול.
MF / UF	מחסום פיזי משמעותי לחלקיקים שגדולים מסף ההפרדה של הממברנה.	אין להסיק ש־UF מסלקת את כל טווח הננו; שלמות הממברנה והנקבוביות קובעות.
RO / NF	ממברנה תקינה צפויה לדחות היטב חלקיקי פלסטיק רבים.	דליפות, אטמים, ציוד אחרי הממברנה, מכלים, רה־מינרליזציה וצנרת יכולים להוסיף חלקיקים מחדש.
GAC	יכול ללכוד חלקיקים פיזית כחלק ממצע סינון.	אין לייחס זאת ל“ספיחה כימית של כל הפלסטיק”; גם fines מן המדיה יכולים להופיע במורד הזרם.
הרתחה במים קשים	ניסוי מעבדה מ־2024 מצא שחלקיקים יכולים להילכד במשקע CaCO₃ ולהצטמצם לאחר הפרדת המשקע.	זה תלוי בקשיות המים, לא אומת לכל פולימר וגודל, ואינו המלצה רשמית של WHO/EPA.

התפלה ו־RO: הסרה גבוהה אינה “אפס חלקיקים”

מחקר מ־2025 בשני מתקני SWRO המספקים מים למטרופולין ברצלונה דיווח על הפחתה גבוהה מאוד של מיקרופלסטיק במהלך הטיפול — עד כ־99% בשלב RO בחלק מן המדידות — אך גם על אפשרות להוספת חלקיקים מחדש בשלבי רה־מינרליזציה ובהמשך התהליך.

ממברנה יכולה לדחות חלקיקים, ובכל זאת מי המוצר לאחר כל שלבי הטיפול אינם בהכרח “אפס חלקיקים”. המחקר היה בספרד, ולא ניתן להשתמש בו כדי לקבוע ריכוזים במתקני ההתפלה בישראל.

ומה לגבי ישראל?

בחיפוש המחקרי אותרו נתונים ישראליים על פלסטיק בסביבה הימית ובחופים, אבל לא אותרה סדרת ניטור ממשלתית מאומתת ומתוקננת של מיקרופלסטיק במי ברז בישראל.

גם לגבי ננו־פלסטיק, מי מוצר ממתקני התפלה, רה־מינרליזציה ומי רשת — לא אותרה סדרת נתונים ישראלית שמאפשרת לקבוע ריכוזים טיפוסיים או להשוות באופן אמין בין מתקנים.

המחקר גם לא מצא ערך מרבי ישראלי, חובת ניטור שגרתית או תיעוד של מעבדה ממשלתית מוסמכת לשיטת micro/nanoplastics במי שתייה. זהו “לא אותר” במחקר, לא הוכחה שאין שום עבודה מקומית בנושא.

מה לא כדאי להסיק?

לא להסיק שמספר חלקיקים גבוה פירושו בהכרח מסה גבוהה או סיכון גבוה.
לא להציג את מחקר PNAS מ־2024 כאילו בדק מי ברז או כל מותג מים בבקבוקים.
לא להסיק שזיהוי פלסטיק ברקמה מוכיח מחלה או שמי השתייה הם מקור החשיפה.
לא לקבוע שמים בבקבוקים תמיד מכילים יותר ממי ברז.
לא להבטיח 100% הסרה ב־RO או להסיק ש־UF מסלקת את כל הננו־פלסטיק.
לא לתאר GAC כ“סופח את כל הפלסטיק”.
לא להציג הרתחה כטיפול ביתי מוכח למיקרופלסטיק.
לא להציג את Decision (EU) 2024/1441 כתקן בריאותי.
לא לקבוע שמי התפלה בישראל נקיים לחלוטין ממיקרופלסטיק.

שאלות נפוצות

מהו מיקרופלסטיק?

שם כללי לחלקיקי פלסטיק קטנים, בדרך כלל עד 5 מ״מ. הגבול התחתון משתנה בין מחקרים ושיטות.

מהו ננו־פלסטיק?

חלקיקי פלסטיק קטנים מאוד, אך אין גבול גודל יחיד שמוסכם בכל המסגרות. מחקרים שונים משתמשים בגבולות תפעוליים שונים.

למה מחקרים מדווחים מספרים כל כך שונים?

מפני שהמספר תלוי בסף הגודל, בשיטת הזיהוי, בנפח הדגימה, בהכנת הדגימה ובבקרת זיהום רקע.

האם מצאו ננו־פלסטיק במים בבקבוקים?

כן. מחקר PNAS מ־2024 מצא מספרים גבוהים בשלושה מותגים באמצעות SRS, אך אין להכליל את התוצאה לכל בקבוק או למי ברז.

האם מיקרופלסטיק במי שתייה מסוכן?

הנוכחות והחשיפה מתועדות, אך אין כיום בסיס מספק לקבוע ערך סיכון כמותי מוסכם ממי שתייה, במיוחד לננו־פלסטיק.

האם מצאו מיקרופלסטיק בגוף האדם?

כן, דווחו ממצאים ברקמות שונות. אבל איכות השיטות משתנה, וזיהוי אינו הוכחת מחלה או מקור חשיפה.

האם האיחוד האירופי קבע תקן?

הוא קבע ב־2024 מתודולוגיית מדידה למיקרופלסטיק במי שתייה, לא ערך בריאותי של “כמה מותר”.

האם יש תקן בישראל?

במחקר ההשלמה לא אותר ערך מרבי ישראלי או חובת ניטור שגרתית למיקרופלסטיק במי שתייה.

האם RO מסירה מיקרופלסטיק?

ממברנה תקינה צפויה לדחות חלקיקים רבים, אך חלקיקים יכולים להופיע שוב אחרי הממברנה בשל ציוד, רה־מינרליזציה או מערכת ההולכה.

האם UF מסירה ננו־פלסטיק?

לא ניתן לומר זאת באופן גורף. היכולת תלויה בגודל החלקיק ובנקבוביות ובשלמות הממברנה.

האם הרתחה מסירה מיקרופלסטיק?

ניסוי אחד במים קשים מצא לכידה במשקע אבנית, אך זו אינה המלצה רשמית לטיפול ואינה תוצאה אוניברסלית.

האם מי התפלה נקיים ממיקרופלסטיק?

RO יכולה להפחית מאוד חלקיקים, אבל אין בסיס לקבוע “אפס”, ובישראל לא אותרה סדרת ניטור מתאימה של מי מוצר.

השורה התחתונה

המחקר על מיקרופלסטיק השתפר מאוד, במיוחד ביכולת לזהות חלקיקים קטנים יותר. דווקא משום כך, מספרי החלקיקים החדשים אינם ניתנים להשוואה פשוטה למחקרים ישנים.

הנוכחות במים ובגוף האדם מתועדת; הקשר בין חשיפה דרך מי שתייה לבין מחלה מסוימת עדיין אינו מוכח. גם אין כיום ערך בריאותי מוסכם שמתרגם “מספר חלקיקים לליטר” לרמת סיכון.

מערכות טיפול יכולות להפחית חלקיקים, ולעיתים בשיעור גבוה מאוד, אבל התוצאה תלויה בגודל, בשיטה ובכל שרשרת הטיפול וההולכה — ולכן נכון לדבר על הפחתה ולא על “אפס פלסטיק”.

על העמוד

מסגרת עריכה

GALBUY Water Research

סוג התוכן

סקירת ידע מדעי וטכני לציבור הרחב

שיטת הכנת התוכן

איסוף, השוואה וסינתזה של מידע מדעי וטכני ממקורות שונים

מקורות ומידע נוסף

הפניות למקורות מופיעות בעמוד, בהתאם לנושא הנדון

התוכן מיועד להנגשת מידע ולהבנת הנושא. הוא אינו מהווה תוצאת בדיקת מעבדה, אישור לעמידה בתקן או קביעה לגבי איכות המים במערכת מסוימת.

מקורות מרכזיים

WHO — Microplastics in drinking-waterדוח 2019 על נוכחות, טיפול, חשיפה ואי־ודאות בריאותית.
WHO

WHO — Dietary and inhalation exposure to nano- and microplastic particlesדוח 2022 על חשיפה דרך מזון, מים ואוויר.
WHO

European Commission — Delegated Decision (EU) 2024/1441מתודולוגיית מדידה למיקרופלסטיק במים המיועדים לשתייה.
EUR-Lex

Qian et al. — PNAS 2024Rapid single-particle chemical imaging of nanoplastics by SRS microscopy.
PNAS

U.S. EPA — Draft Contaminant Candidate List 6מיקרופלסטיק כקבוצת מועמדים; לא MCL.
EPA

California Water Boards — Microplastics Drinking Waterהגדרה, שיטות Raman/IR, עבודה בין־מעבדתית ומדיניות ניטור.
California Water Boards

Barrientos-Riosalido et al. — Desalination 2025Removal and reincorporation of microplastics through seawater RO treatment.
ScienceDirect

Environmental Science & Technology Letters — 2024 מחקר ניסויי על לכידת חלקיקי מיקרופלסטיק וננו־פלסטיק במשקע סידן פחמתי בעקבות הרתחה והפרדת המשקע. היעילות הושפעה מקשיות המים; המחקר אינו הנחיית טיפול רשמית.
Drinking Boiled Tap Water Reduces Human Intake of Nanoplastics and Microplastics