TCE ו־PCE במי שתייה
מים וסינון · ממסים כלוריים · מי תהום

TCE ו־PCE במי שתייה – ממסים כלוריים, מי תהום, סיכון, בדיקות וטיפול

TCE ו־PCE הם ממסים כלוריים נדיפים ששימשו בתעשייה, בניקוי מתכות ובניקוי יבש. שניהם כבדים ממים ועלולים ליצור DNAPL ו־source zones ארוכי־חיים במי תהום. טיפול במים המסופקים לצרכן שונה משיקום מקור הזיהום באקוויפר.

התשובה ב־30 שניות

TCE ו־PCE אינם אותו חומר. לשניהם שימושים תעשייתיים דומים בחלקם, אבל תכונות פיזיקליות, רעילות ומסלולי פירוק שונים.

שניהם DNAPL. הם כבדים ממים ויכולים לחדור מתחת למפלס מי התהום ולהישאר כמקור זיהום במשך שנים.

הפירוק יכול ליצור מזהמים חדשים: PCE → TCE → cis-DCE → vinyl chloride → ethene. לכן היעלמות PCE או TCE לבדה אינה מוכיחה שהבעיה הסתיימה.

במי שתייה, Air stripping ו־GAC הם מהטיפולים המרכזיים. בשיקום אקוויפר משתמשים גם ב־pump-and-treat, bioremediation, ISCO ושיטות נוספות.

מה זה אומר בפועל?

“DNAPL צף על מי התהום”?

לא. TCE ו־PCE צפופים ממים ויכולים לחדור כלפי מטה מתחת למפלס.

“אם PCE ירד, הטיפול הצליח”?

לא בהכרח. צריך לבדוק גם TCE, DCE ו־vinyl chloride.

“Air stripping הורס את החומר”?

לא. הוא מעביר את החומר מהמים לאוויר, ולכן לעיתים נדרש טיפול ב־off-gas.

“באר נסגרה = הזיהום נעלם”?

לא. סגירת באר מגינה על האספקה אך אינה משקמת את האקוויפר.

TCE לעומת PCE

תכונה TCE PCE משמעות
שם Trichloroethylene / Trichloroethene Tetrachloroethylene / Tetrachloroethene / Perchloroethylene / PERC חומרים שונים
צפיפות כ־1.46 g/cm³ כ־1.62 g/cm³ שניהם כבדים ממים → DNAPL
מסיסות במים גבוהה יותר נמוכה יותר TCE נייד יותר בשלב המומס
Hydrophobicity בינונית גבוהה יותר PCE נוטה יותר לספיחה לחומר אורגני ול־GAC
שימוש בולט ניקוי והסרת שומנים ממתכות ניקוי יבש והסרת שומנים מקורות זיהום שונים בחלקם

מהו DNAPL ולמה הוא חשוב?

DNAPL הוא Dense Non-Aqueous Phase Liquid — נוזל אורגני שאינו מתערבב לחלוטין במים וצפיפותו גבוהה מזו של מים. לאחר חדירה לקרקע, TCE ו־PCE יכולים לחצות את מפלס מי התהום, להילכד בנקבוביות או להצטבר מעל שכבות פחות חדירות.

כך נוצר source zone שממשיך להזין plume מומס גם זמן רב לאחר שהדליפה עצמה הסתיימה.

ירידת ריכוז ב־plume אינה הוכחה שהמקור נעלם. חומר יכול להישאר בשכבות חרסית או בסלע ולחזור בהדרגה למי התהום בתהליך back diffusion.

PCE → TCE → DCE → Vinyl chloride

בתנאים אנאירוביים מסוימים, פירוק ביולוגי רדוקטיבי יכול להסיר בהדרגה אטומי כלור:

PCE → TCE → cis-1,2-DCE → Vinyl chloride → Ethene

חיידקים מהסוג Dehalococcoides ממלאים תפקיד חשוב בהשלמת המסלול עד ethene. אבל התהליך אינו תמיד מושלם, ועלול להיעצר ב־cis-DCE או ב־vinyl chloride.

לכן ניטור remediation אינו מסתפק בחומר האב בלבד אלא בודק גם daughter products.

מי תהום לעומת מי שתייה

ממצא בבאר ניטור או באתר תעשייתי אינו אומר שהחומר נמצא במים שמגיעים לברז. בין מקור הזיהום לצרכן יכולים להיות באר הפקה אחרת, סגירת באר, blending או טיפול.

לעומת זאת, שאיבת באר הפקה יכולה לשנות את ה־hydraulic gradient ולמשוך plume לכיוון הבאר. לכן ניהול מקורות מים וזיהומי מי תהום קשורים זה לזה, אך אינם אותו דבר.

בריאות האדם

TCE מסווג על ידי IARC כמסרטן לאדם (Group 1), והערכת EPA מקשרת אותו במיוחד לסרטן כליה וכן להשפעות נוספות שנחקרו במערכת החיסון, הכבד והכליות.

PCE מסווג על ידי IARC כ־Group 2A — probably carcinogenic to humans — ונחקר גם בהקשר של השפעות נוירולוגיות, כבד וכליות.

סיווג carcinogenic hazard אינו אומר שכל detection במים יגרום למחלה. הסיכון תלוי בריכוז, משך החשיפה ודרכי החשיפה.

מקלחת ו־Vapor Intrusion

בגלל נדיפותם, TCE ו־PCE יכולים לעבור מהמים לאוויר בזמן שימוש במים חמים. לכן במספר תרחישים חשיפה נשימתית בזמן מקלחת יכולה להיות רלוונטית בנוסף לבליעה.

לעומת זאת, vapor intrusion הוא מסלול אחר: אדים עוברים ממי תהום מזוהמים דרך הקרקע לתוך מבנים. Vapor intrusion אינו חשיפה דרך מי השתייה.

רגולציה – ערכים מרכזיים

מסגרת TCE PCE משמעות
U.S. EPA 5 µg/L 5 µg/L MCL מחייב לכל חומר בנפרד; MCLG = 0
WHO 8 µg/L 100 µg/L Guideline values, לא תקנים מחייבים
EU 2020/2184 10 µg/L — סכום TCE + PCE ערך פרמטרי לסכום שני החומרים
ישראל 20 µg/L 10 µg/L ערכים מרביים במי שתייה

הערכים של WHO עודכנו לעומת גרסאות ישנות: 8 µg/L ל־TCE ו־100 µg/L ל־PCE. לכן אין להשתמש יותר בערכי 20/40 µg/L כערכי WHO עדכניים.

ומה לגבי ישראל?

בישראל הערך המרבי במי שתייה הוא 20 µg/L ל־TCE ו־10 µg/L ל־PCE.

מסמך משרד הבריאות לעדכון ספי הדיווח מפברואר 2022 מציג MRL של 0.2 µg/L ל־PCE. בפרסום הציבורי עדיף להציג ספי דיווח רק כאשר הם מופיעים במפורש ברשומה הרשמית המאומתת של החומר.

קיימים בישראל אתרי זיהום תעשייתי שבהם תועדו TCE/PCE במי תהום, ולעיתים בריכוזים גבוהים. עם זאת, ממצא במי תהום אינו ממצא במי ברז, ולא אותר בסיס פומבי רציף שמאפשר לתאר תמונת occurrence ארצית עדכנית של TCE/PCE במי הברז לשנים 2024–2026.

איך בודקים?

בדיקות מי שתייה מבוצעות בדרך כלל באמצעות purge-and-trap GC/MS, למשל בשיטות EPA 524.x. במטריצות סביבתיות משתמשים גם ב־EPA 8260.

בדיגום VOCs חשוב להשתמש ב־VOA vials ולמנוע headspace. בועת אוויר, מזיגה או פתיחה ממושכת עלולות לאפשר לחומר להתנדף ולגרום לתוצאה נמוכה מדי.

ND אינו אפס — הוא אומר שהחומר לא נמדד מעל מגבלת השיטה או סף הדיווח הרלוונטי.

טיפול במי שתייה

שיטה TCE PCE מגבלה מרכזית
Air stripping / PTA יעיל מאוד יעיל מאוד מעביר את החומר לאוויר; ייתכן צורך ב־off-gas treatment
GAC יעיל יעיל מאוד breakthrough, NOM, החלפת מדיה
RO הפחתה אפשרית הפחתה אפשרית אינה בהכרח הטיפול המועדף ל־VOCs
NF משתנה משתנה תלוי ממברנה
UF / MF לא פתרון לחומר מומס לא פתרון לחומר מומס המולקולות קטנות מהמחסום
AOP / Oxidation אפשרי אפשרי תלוי תהליך ומטריצת מים

מסננים ביתיים: POU לעומת POE

כאשר מדובר במזהם נדיף מאומת, מסנן מתחת לכיור מטפל רק במים בנקודת השימוש. אם קיימת גם חשיפה נשימתית בזמן מקלחת, ייתכן של־Point-of-entry יש משמעות גדולה יותר.

אבל אין כלל שלפיו POE תמיד נדרש. ההחלטה תלויה בחומר, בריכוז ובתרחיש החשיפה.

גם “NSF certified” לבדו אינו מספיק. יש לבדוק claim ספציפי ל־VOC/TCE/PCE ולוודא שהדגם אכן נבדק ליכולת ההפחתה המבוקשת.

טיפול במים אינו שיקום אקוויפר

Drinking-water treatment מגן על המים שמסופקים לצרכן. Remediation מטפל במקור הזיהום ובאקוויפר.

שיטות שיקום יכולות לכלול pump-and-treat, enhanced reductive dechlorination, bioaugmentation, ISCO, thermal treatment ו־soil vapor extraction באזור הבלתי רווי. בחירת השיטה תלויה בגאולוגיה, ב־source zone, בתוצרי הפירוק ובמזהמים נלווים.

ומה לגבי 1,4-Dioxane?

TCE/PCE או ממסים כלוריים אחרים יכולים להופיע באותו אתר עם 1,4-Dioxane, אבל זה אינו אומר שאותו טיפול מתאים לשניהם. Air stripping ו־GAC מתאימים הרבה יותר ל־TCE/PCE מאשר ל־1,4-Dioxane.

מה לא כדאי להסיק?

  • לא לכתוב ש־TCE ו־PCE הם אותו חומר.
  • לא להניח שכל PCE בהכרח יהפוך ל־TCE.
  • לא להניח שכל TCE הגיע מפירוק PCE.
  • לא לכתוב ש־DNAPL צף על מי התהום.
  • לא להציג ירידת concentration כהוכחה שה־source zone נעלם.
  • לא להציג סגירת באר כשיקום של האקוויפר.
  • לא לכתוב ש־air stripping “הורס” את המזהם.
  • לא לכתוב ש־GAC מפרק את החומר — הוא סופח אותו.
  • לא להבטיח 100% הסרה ב־RO.
  • לא להציג UF/MF כפתרון ל־TCE/PCE מומסים.
  • לא להניח שאין זיהום רק משום שאין ריח.
  • לא להציג את ערך האיחוד האירופי כ־10 µg/L לכל חומר — זהו סכום TCE+PCE.
  • לא להציג WHO guideline כתקן מחייב.
  • לא להציג cleanup level של מי תהום כתקן מי שתייה.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין TCE ל־PCE?
שניהם ממסים כלוריים, אבל PCE מכיל ארבעה אטומי כלור ו־TCE שלושה. הם שונים במסיסות, בספיחה, במקורות ובטוקסיקולוגיה.
למה DNAPL כל כך בעייתי?
הוא כבד ממים ויכול לחדור עמוק, להילכד בשכבות תת־קרקעיות ולהמשיך להזין plume במשך שנים.
מה קורה כאשר PCE מתפרק?
אחד המסלולים החשובים הוא PCE → TCE → cis-DCE → vinyl chloride → ethene. לכן צריך לבדוק גם את תוצרי הבת.
מה הערך בישראל?
TCE: 20 µg/L; PCE: 10 µg/L במי שתייה.
מה הערכים של WHO כיום?
8 µg/L ל־TCE ו־100 µg/L ל־PCE.
איך מטפלים במי שתייה?
Air stripping ו־GAC הם בין השיטות המרכזיות. בחירת השיטה תלויה בריכוז, במים ובמערכת.
האם הרתחה היא פתרון?
לא מומלץ להשתמש בהרתחה כטיפול ביתי מבוקר ל־TCE/PCE, בין היתר משום שהחומרים יכולים לעבור לאוויר.
האם מסנן מתחת לכיור מספיק?
לא תמיד. אם קיימת גם חשיפה דרך מקלחת או שימושים אחרים, Point-of-use אינו מטפל בכל המים בבית.

השורה התחתונה

TCE ו־PCE הם מזהמי מי תהום חשובים משום שהם יכולים ליצור DNAPL, source zones ופלומות ארוכות־חיים.

היעלמות חומר האב אינה בהכרח סוף הזיהום: צריך לעקוב גם אחרי DCE ו־vinyl chloride ולהבין את מצב ה־source zone.

במי שתייה, Air stripping ו־GAC הם טיפולים מרכזיים. בשיקום האקוויפר נדרשת אסטרטגיה שונה, ולעיתים ארוכת־טווח.

שקיפות ומקורות

מסגרת מחקר: GALBUY Water Research

בסיס המידע: מקורות רשמיים, תקנות מי שתייה, WHO, EPA, האיחוד האירופי, משרד הבריאות בישראל וספרות מקצועית על הידרוגיאולוגיה ושיקום.

עיקרון עריכה: הפרדה בין TCE ל־PCE, בין source zone ל־plume, בין מי תהום למי ברז ובין treatment ל־remediation.

מקורות מרכזיים

  1. WHO — Trichloroethene in Drinking-water גיליון מידע של ארגון הבריאות העולמי משנת 2022. ערך מנחה של 8 מק״ג/ליטר ל־TCE והערכת הסיכונים הבריאותיים.
  2. WHO — Tetrachloroethene in Drinking-water גיליון מידע מקצועי על PCE, השפעות בריאותיות וערך מנחה של 100 מק״ג/ליטר.
  3. U.S. EPA — National Primary Drinking Water Regulations תקני מי השתייה הפדרליים בארצות הברית: MCL של 5 מק״ג/ליטר ל־TCE ושל 5 מק״ג/ליטר ל־PCE.
  4. European Union — Directive (EU) 2020/2184 דירקטיבת מי השתייה האירופית. ערך פרמטרי של 10 מק״ג/ליטר לסכום TCE ו־PCE יחד.
  5. משרד הבריאות — גורמים הנבדקים במי השתייה מאגר רשמי של גורמים כימיים הנבדקים במי שתייה בישראל, לרבות ערכים מרביים מותרים. TCE: 20 מק״ג/ליטר; PCE: 10 מק״ג/ליטר.
  6. משרד הבריאות — הבטחת איכות מי השתייה מידע רשמי על פיקוח, ניטור ובקרה של איכות מי השתייה בישראל. אינו תחליף למסמך ספי הדיווח המעבדתיים של שיטת הבדיקה.
  7. USGS — Chlorinated VOCs in Groundwater, West Trenton, New Jersey (2021) מחקר שטח על תפוצת ממסים כלוריים במי תהום, כולל TCE, תוצרי פירוק וויניל כלוריד בבארות ניטור.
ערכי WHO הם ערכים מנחים ולא תקנים מחייבים בישראל. נתוני ארצות הברית והאיחוד האירופי מוצגים לצורך השוואה. לפירוש תוצאות בישראל יש להסתמך על הדרישות המקומיות התקפות.
עגלת הקניות שלך 0
אוף, העגלה ריקה כרגע..
להמשיך בקנייה
לידיעתך, באתר זה נעשה שימוש בקבצי Cookies. המשך גלישה באתר מהווה הסכמה לשימוש זה, למידע נוסף ניתן לעיין במדיניות הפרטיות.
דילוג לתוכן