ניקל במי שתייה – כשהברז עצמו יכול להיות חלק מהמקור
ניקל יכול להגיע למי השתייה ממקור המים, אך גם מברזים, ציפויים, נירוסטה ורכיבי מתכת שבאים במגע עם המים. לכן בדיקה במקור המים אינה תמיד מספרת מה יוצא מהברז בבית.
הברז יכול להוסיף ניקל למים. ריכוז ניקל עשוי לעלות לאחר שהמים עומדים בברז, ובחלק מהמקרים לרדת אחרי הזרמה.
ניקל ואלרגיה הם נושא מורכב. בליעה בדרך כלל אינה יוצרת רגישות חדשה, אבל אצל חלק מהאנשים שכבר רגישים לניקל היא עלולה לעורר החמרה של דרמטיטיס.
WHO קובעת ערך הנחיה של 70 µg/L. האיחוד האירופי ואוסטרליה משתמשים ב־20 µg/L. בארה״ב אין כיום MCL פדרלי פעיל לניקל.
בישראל קיים כרגע פער בין מקורות רשמיים. מקור מ־2014 מציג 50 µg/L, בעוד קובץ ניטור ממשלתי מ־2024 מציג 20 µg/L בעמודת “תקן”; לכן איננו מציגים בעמוד מספר מחייב אחד בלי אימות של נוסח התקנות העדכני.
מה זה אומר בפועל?
ניקל יכול להתווסף אחרי שמי השתייה כבר נכנסו למבנה — למשל מברז, ציפוי או רכיב נירוסטה.
אם רוצים לברר זליגה מהברז, סוג הדגימה חשוב לא פחות מהמעבדה.
מים צלולים וחסרי טעם או ריח יכולים להכיל ניקל; גם מד TDS אינו בדיקת ניקל.
מסנן מרכזי לא יפתור בהכרח ניקל שנוסף למים בברז שנמצא אחריו.
מאיפה ניקל מגיע למים?
ניקל נמצא באופן טבעי בסלעים ובקרקעות ויכול להשתחרר למי שטח ולמי תהום. מקורות אנושיים כוללים כרייה, התכה וזיקוק, ייצור נירוסטה וסגסוגות, ציפוי מתכות, סוללות, שרפת דלקים ופסולת תעשייתית.
אבל במי שתייה המסופקים לצרכן קיימת גם שכבה נוספת: חומרים שבאים במגע עם המים. ברזים, מחברים, ציפויי ניקל/כרום ורכיבי נירוסטה יכולים בתנאים מסוימים לשחרר ניקל.
ברזים, ציפויי כרום ונירוסטה
בברזים מצופי כרום יכולה להיות שכבת ניקל מתחת לציפוי, וניקל הוא גם רכיב בסגסוגות נירוסטה רבות. שכבת הפסיבציה של נירוסטה מגינה בדרך כלל מפני קורוזיה, אך זליגה עדיין יכולה להתרחש בתנאים מסוימים.
מחקרים שתוארו במסמכי WHO מצאו לעיתים ריכוזי ניקל גבוהים יותר במים שעמדו בברז, ולאחר הזרמה הריכוז ירד. השחרור משתנה מאוד בין ברזים, חומרים, גיל הרכיב ותנאי המים.
למה pH, כלוריד וקשיות יכולים לשנות את התמונה?
במים טבעיים ניקל נמצא בדרך כלל בעיקר כ־Ni²⁺, לצד קומפלקסים עם ביקרבונט, כלוריד, סולפט, הידרוקסיד וחומר אורגני.
- pH נמוך יותר: יכול להגביר ניידות או זליגה מחומרים מסוימים.
- כלוריד: יכול להשפיע על קומפלקסציה וקורוזיה.
- קשיות: סידן ומגנזיום משפיעים על כימיית המים ועל תחרות בחילוף יונים, אבל “מים קשים מגינים מניקל” אינו כלל.
- זמן עמידה: יכול להגדיל את תרומת הברז או האביזר הסמוך לדגימה.
ניקל ואלרגיה – מה באמת ידוע?
אלרגיה לניקל מתפתחת בעיקר בעקבות חשיפה בעור. בליעה אינה ידועה כמנגנון הרגיל שבו אדם נעשה רגיש לניקל.
עם זאת, אצל חלק מהאנשים שכבר רגישים לניקל, חשיפה דרך הפה יכולה לעורר החמרה של דרמטיטיס. מחקרי challenge שבהם נעשה שימוש במנות ניקל שנבלעו אינם שקולים ישירות לריכוז מסוים של ניקל במי ברז.
ומה לגבי השפעות בריאותיות אחרות?
חשיפה חריפה גבוהה דרך הפה נקשרה לתסמינים במערכת העיכול. בהערכת WHO העדכנית, הבסיס לערך ההנחיה הכרוני נשען בעיקר על נתוני רבייה והתפתחות מבעלי חיים, יחד עם מידע אנושי.
ניקל אינו מוצג כאן כגורם שהוכח כי הוא גורם למחלה מסוימת בכל ריכוז. יש להבחין בין hazard לבין הסיכון בפועל בריכוז ובחשיפה נתונים.
האם ניקל מסרטן?
IARC מסווגת תרכובות ניקל מסוימות כמסרטנות לבני אדם, והראיות האנושיות המשמעותיות מגיעות בעיקר מחשיפה תעסוקתית בשאיפה. ניקל מתכתי מסווג בנפרד.
ערכי ייחוס ורגולציה
| מסגרת | ערך | מעמד | הערה |
|---|---|---|---|
| WHO | 70 µg/L = 0.07 mg/L | Guideline value | הערכת הסיכון המחודשת הניבה ערך חישובי של כ־80 µg/L, אך WHO השאירה את ערך ההנחיה על 70 µg/L. |
| U.S. EPA | אין MCL פדרלי פעיל | — | ה־MCL הישן של 0.1 mg/L הוחזר לבחינה ב־1995 ואינו מוצג כתקן פעיל. |
| האיחוד האירופי | 20 µg/L = 0.02 mg/L | Parametric value | לפי Directive (EU) 2020/2184. |
| Australia | 20 µg/L = 0.02 mg/L | Health-based guideline | מסגרת בריאותית אוסטרלית; אינה זהה משפטית למסגרת האיחוד האירופי. |
ומה לגבי ישראל?
כאן המחקר מצא סתירה שחשוב לא לטשטש. עלון ממשלתי מ־2014 מציג ערך של 50 µg/L לניקל ומציין בדיקה שנתית.
לעומת זאת, בקובץ ניטור ממשלתי של מקורות מים מרבעון 2/2024 מופיע עבור Ni הערך 20 µg/L בעמודת “תקן”.
לכן איננו מציגים כאן כרגע “תקן ישראלי מחייב” כמספר יחיד. לפני קביעה משפטית צריך לאמת את נוסח התקנות העדכני, מועד השינוי האפשרי, נקודת הציות והמשמעות המדויקת של עמודת “תקן” בקובץ הניטור.
איך בודקים ניקל?
מעבדות יכולות למדוד ניקל בשיטות כגון ICP-MS, ICP-OES ובליעה אטומית. חשוב להבחין בין בדיקת ניקל “מומס” לבין total recoverable.
| דגימה | מה היא יכולה לברר | מה היא לא מוכיחה |
|---|---|---|
| First draw | תרומה אפשרית מהברז ומהמקטע הסמוך אחרי עמידה | אינה מייצגת בהכרח את מי המקור. |
| דגימה לאחר flushing | ריכוז לאחר פינוי חלק מהמים שעמדו | אינה מוכיחה שכל התרומה המקומית נעלמה. |
| כניסה לנכס + ברז | מסייעת להפריד בין אספקה לבין צנרת פנימית | אינה מזהה בהכרח אביזר מסוים בלי בדיקות נוספות. |
| מסוננת / לא מסוננת | מסייעת להבחין בין פרקציה מומסת לחלקיקית | אינה מזהה לבדה את המין הכימי המדויק. |
אין להעתיק אוטומטית פרוטוקול עופרת לניקל. סוג הדגימה צריך להתאים לשאלה ולשיטת המעבדה.
טיפול והפחתת ניקל
השלב הראשון אינו לבחור “מסנן מתכות”, אלא להבין איפה הניקל מתווסף.
| טכנולוגיה | ניקל מומס | ניקל חלקיקי | מגבלה |
|---|---|---|---|
| החלפת אביזר / בקרת קורוזיה | יכולה לעצור תרומה מקומית | עשויה להפחית גם חלקיקים הקשורים לקורוזיה | לא תטפל במקור מים עשיר בניקל. |
| Flushing לאחר עמידה | עשוי להפחית מים שעמדו סמוך לברז | משתנה | אמצעי זמני; אין זמן אחיד לכל ברז. |
| RO | יכולה להפחית Ni²⁺ | קדם־סינון עשוי להידרש | אין אחוז סילוק אוניברסלי. |
| Cation exchange | עשוי להפחית | לא מיועד לבדו לחלקיקים | יוני סידן ומגנזיום מתחרים; breakthrough ותחזוקה חשובים. |
| NF | עשויה להפחית | תלוי מערכת | תלוי ממברנה, pH ועוצמה יונית. |
| UF / MF | לא טיפול ישיר מהימן ליון מומס | יכולות ללכוד חלקיקים | יוני ניקל קטנים יכולים לעבור. |
| פחם פעיל רגיל | אין בסיס לטענת הסרה כללית | עשוי ללכוד חלקיקים בהתאם למבנה | אין לייחס לפחם ביצועים של שרף או מדיה נוספת. |
האם מים חמים וברז חדש משנים את התמונה?
WHO מתארת זליגה אפשרית מברזים ומנירוסטה חדשה, ובחלק מהמקרים ירידה לאורך שבועות. אין מכאן כלל שלפיו “ברז חדש מסוכן” או “ברז ישן בטוח”.
לגבי מים חמים, המחקר לא מצא בסיס מספיק לכלל כמותי שלפיו מים חמים תמיד מכילים יותר ניקל. אם זו שאלת הבירור, נכון למדוד מים חמים וקרים בנפרד.
מה לא כדאי להסיק?
- “ניקל במים תמיד מגיע מתעשייה” — שגוי.
- “נירוסטה לא יכולה לשחרר ניקל” — שגוי.
- “כל ברז מצופה כרום משחרר ניקל” — שגוי.
- “אם המים צלולים אין ניקל” — שגוי.
- “ניקל גורם אלרגיה לכל מי ששותה אותו” — שגוי.
- “אלרגיה למגע ובליעת ניקל הן אותו דבר” — שגוי.
- “הרתחה מסירה ניקל” — שגוי.
- “פחם פעיל רגיל מסיר ניקל” — לא מבוסס ככלל.
- “UF מסירה ניקל מומס” — שגוי ככלל.
- “רוב החשיפה לניקל מגיעה מהמים” — שגוי בדרך כלל.
השורה התחתונה
ניקל במי שתייה הוא דוגמה מצוינת לכך שהמקום שבו מודדים חשוב לא פחות מהמספר שמקבלים. מקור המים יכול להיות תקין ובכל זאת הברז עצמו לתרום ניקל לאחר עמידה.
אם מתגלה ניקל, השאלה הבאה צריכה להיות “איפה הוא נוסף למים?” — ורק לאחר מכן לבחור פתרון: flushing, החלפת אביזר, טיפול בקורוזיה או מערכת טיפול.
שאלות נוספות
האם ניקל במי שתייה גורם לאלרגיה?
האם flushing מפחית ניקל?
האם RO מסירה ניקל?
האם פחם פעיל מסיר ניקל?
האם הרתחה מסירה ניקל?
על העמוד
GALBUY Water Research
סקירת ידע מדעי וטכני לציבור הרחב
איסוף, השוואה וסינתזה של מידע מדעי וטכני ממקורות שונים
הפניות למקורות מופיעות בעמוד, בהתאם לנושא הנדון
התוכן מיועד להנגשת מידע ולהבנת הנושא. הוא אינו מהווה תוצאת בדיקת מעבדה, אישור לעמידה בתקן או קביעה לגבי איכות המים במערכת מסוימת.
מקורות מרכזיים
- WHO — Nickel in Drinking-water (2021) מסמך הרקע המדעי של ארגון הבריאות העולמי לניקל במי שתייה. סוקר חשיפה, רעילות, הערכת סיכון והבסיס לקביעת ערך מנחה.
- WHO — Chemical Fact Sheet: Nickel (2022) גיליון מסכם של WHO המציג ערך מנחה של 70 מק"ג/ליטר, מקורות ניקל במים ושיטות מדידה וטיפול.
- EFSA — Update of the Risk Assessment of Nickel in Food and Drinking Water (2020) הערכת סיכון אירופית לחשיפה כרונית וחריפה לניקל. דנה גם בתגובות עוריות מערכתיות אצל אנשים הרגישים לניקל ובחשיפה ממזון וממים.
- European Union — Directive (EU) 2020/2184 דירקטיבת מי השתייה האירופית. ערך פרמטרי לניקל של 20 מק"ג/ליטר.
- U.S. EPA — Method 200.8: Determination of Trace Elements by ICP-MS שיטה אנליטית למדידת יסודות בריכוזי עקבות במים, כולל ניקל, באמצעות ספקטרומטריית מסות עם פלזמה מצומדת השראתית.
- NHMRC — Australian Drinking Water Guidelines: Nickel גיליון הניקל בהנחיות האוסטרליות. ערך מנחה בריאותי של 20 מק"ג/ליטר, לצד מידע על שחרור ניקל מברזים ומאביזרי צנרת.
- המשרד להגנת הסביבה — עלון מידע: ניקל עלון ממשלתי בעברית על מקורות ניקל בסביבה, דרכי חשיפה והשפעות בריאותיות. העלון מציין ערך ישראלי של 0.05 מ"ג/ליטר; לבירור הערך המחייב כיום יש להסתמך על נוסח התקנות התקף.
- משרד הבריאות — גורמים הנבדקים במי השתייה מאגר ממשלתי לבדיקת מזהמים, השפעות בריאותיות וריכוזים מרביים מותרים בישראל. יש לאמת את רשומת הניקל מול התקנות ותיקוניהן.
