מים וסינון · מזהמים אורגניים · מזהמים מתעוררים

מעכבי בעירה במי שתייה – PBDEs, HBCD ו־OPFRs, בריאות, בדיקות וטיפול

“מעכבי בעירה” אינם חומר אחד אלא קבוצה רחבה של חומרים בעלי תכונות שונות מאוד. חלקם, כמו PBDEs ו־HBCD, מתמידים והידרופוביים; אחרים, ובהם TCEP ו־TCIPP, מסיסים וניידים יותר ולכן רלוונטיים יותר למים, לשפכים ולמי תהום.

התשובה ב־30 שניות

אין חומר אחד שנקרא “Flame Retardant”. מדובר במשפחות כימיות שונות: מעכבי בעירה ברומיים, אסטרים אורגנו־זרחניים, חומרים מינרליים ואחרים.

PBDEs ו־HBCD הם בעיקר מזהמי legacy מתמידים. הגבלות שימוש אינן מעלימות חומרים שכבר נמצאים ברהיטים, בידוד, אלקטרוניקה, פסולת, חומר ממוחזר ומשקעים.

חלק מה־OPFRs ניידים יותר במים. TCEP ו־TCIPP, למשל, מסיסים יותר מ־PBDEs ולכן עשויים להיות רלוונטיים יותר למי תהום ולמי שתייה.

מי שתייה אינם בדרך כלל מסלול החשיפה העיקרי. אבק ביתי, מזון ואוויר פנים יכולים להיות משמעותיים יותר, במיוחד עבור חומרים הידרופוביים וחצי־נדיפים.

לא אותר ערך ישראלי מחייב ייעודי למעכבי הבעירה שנבדקו במי שתייה. גם לא אותרה תמונת occurrence ארצית עדכנית במי הברז בישראל.

מה זה אומר בפועל?

כל מעכבי הבעירה מתנהגים אותו דבר?

לא. PBDE הידרופובי ומתמיד יכול להתנהג אחרת לגמרי מ־TCEP המסיס והנייד יותר.

אם חומר נאסר – הוא נעלם מהסביבה?

לא. מוצרים קיימים, פסולת אלקטרונית, חומרי בנייה ומשקעים יכולים להמשיך לשחרר אותו במשך שנים.

גילוי במים אומר שמי השתייה הם מקור החשיפה העיקרי?

לא. detection במים אינו מוכיח שהמים הם מסלול החשיפה הדומיננטי.

RO או פחם מסירים את כל המשפחה?

לא. יעילות הטיפול תלויה בחומר הספציפי, במסיסות, בהידרופוביות, בממברנה ובתנאי התהליך.

מה הם מעכבי בעירה?

מעכבי בעירה הם חומרים המשמשים להפחתת הסיכוי להצתה, להאטת התפשטות הלהבה או לשינוי תהליך הבעירה. הם משמשים או שימשו בקצף פוליאוריתן, אלקטרוניקה, פלסטיק, כבלים, טקסטיל, חומרי בנייה, כלי רכב וציפויים.

אין להסיק מהמונח “מעכב בעירה” דבר אחיד על רעילות, מסיסות, ניידות או התנהגות במים.

Additive לעומת Reactive: חומר additive מעורבב בתוך הפולימר ואינו קשור אליו בקשר קוולנטי, ולכן יכול לנדוד ממנו לאורך זמן. חומר reactive משולב כימית בפולימר ולכן בדרך כלל פחות נייד ישירות מהמוצר, אך גם כאן אין משמעות הדבר אפס פליטה לאורך כל מחזור החיים.

המשפחות העיקריות

משפחה	דוגמאות	התנהגות סביבתית כללית
PBDEs	BDE-47, BDE-99, BDE-153, BDE-209	הידרופוביים; רבים מתמידים, מצטברים בביוטה ובמשקעים
HBCD / HBCDD	α-, β-, γ-HBCD	מתמיד וביואקומולטיבי; קשור במיוחד לחומרי בידוד ולמשקעים
TBBPA	Tetrabromobisphenol A	חומר ברומי שיכול לשמש reactive או additive; ההתנהגות תלויה מאוד באופן השימוש
OPFR / OPE כלוריים	TCEP, TCIPP/TCPP, TDCIPP/TDCPP	בדרך כלל ניידים ומסיסים במים יותר מ־PBDEs, אך קיימת שונות גדולה בין החומרים
OPFR / OPE לא־כלוריים	TPHP, TEP, TnBP, TBEP, TMPP	הטווח רחב – מחומרים ניידים יחסית ועד חומרים הידרופוביים הנקשרים לחלקיקים

השמות המבלבלים: TCPP, TCIPP, TDCPP ו־TPHP

בתחום הזה יש ריבוי קיצורים ושמות היסטוריים, ולכן חשוב לזהות את החומר המדויק ולא להסתמך על הקיצור בלבד.

קיצור	שם	הערה
TCEP	Tris(2-chloroethyl) phosphate	OPE כלורי
TCPP	Tris(chloropropyl) phosphate	שם תעשייתי שיכול להתייחס לתערובת; אין להניח אוטומטית שזה חומר טהור יחיד
TCIPP	Tris(1-chloro-2-propyl) phosphate	חומר מרכזי המזוהה לעיתים תחת הכינוי TCPP
TDCPP / TDCIPP	Tris(1,3-dichloro-2-propyl) phosphate	שמות מקובלים לאותו חומר
TPHP	Triphenyl phosphate	גם TPP משמש לעיתים כקיצור, אך הוא עלול להיות דו־משמעי

PBDEs – מזהמי legacy שלא נעלמו

PBDEs הם Polybrominated Diphenyl Ethers. קיימים congeners רבים, והכינויים pentaBDE, octaBDE ו־decaBDE מתייחסים בעיקר לתערובות מסחריות היסטוריות, לא לחומר יחיד.

תערובות הקשורות ל־pentaBDE ול־octaBDE נוספו לאמנת שטוקהולם בשנת 2009, ו־commercial decaBDE נוסף בשנת 2017. ההגבלות הן חלק ממשטר של elimination, אך קיימים הבדלים ביישום לאומי, פטורים, מוצרים קיימים, פסולת ומיחזור.

לכן “PBDEs נאסרו ונעלמו” אינו ניסוח נכון. חומרים קיימים יכולים להמשיך להשתחרר ממוצרים ישנים, אלקטרוניקה, פסולת, חומר ממוחזר ומשקעים מזוהמים.

HBCD / HBCDD

HBCD הוא מעכב בעירה ברומי ששימש במיוחד בפוליסטירן מוקצף לבידוד, לרבות EPS ו־XPS. הוא כולל כמה stereoisomers, ולכן גם כאן אין מדובר תמיד ב“חומר אחד” מבחינת ההתנהגות הסביבתית.

HBCD נוסף ל־Annex A של אמנת שטוקהולם בשנת 2013. גם לאחר הגבלת הייצור והשימוש, בידוד הקיים בבניינים, פסולת הריסה וחומרים ממוחזרים יכולים לשמש מאגרים משניים.

OPFRs – תחליפים שאינם קבוצה אחידה

לאחר צמצום השימוש בחלק מה־PBDEs גדל השימוש באסטרים אורגנו־זרחניים, ובהם TCEP, TCIPP/TCPP, TDCIPP/TDCPP ו־TPHP. חלקם משמשים גם כ־plasticizers, ולכן גילוי שלהם בסביבה אינו מוכיח שמקורם דווקא בשימוש כמעכב בעירה.

בניגוד לרבים מה־PBDEs, כמה מה־OPFRs הם מסיסים וניידים יותר במים. לכן הם יכולים להיות רלוונטיים יותר לשפכים, למי תהום ולעיתים גם למי שתייה.

המעבר מ־PBDEs ל־OPFRs מכונה לעיתים regrettable substitution, אבל אין להסיק מכך שכל OPFR הוא בהכרח מסוכן באותה מידה או יותר מהחומר שהחליף. יש להעריך כל חומר בנפרד.

איך הם מגיעים למים?

מסלולים אפשריים כוללים ייצור תעשייתי, פליטה ממוצרים, אבק ביתי, כביסה וניקוי, שפכים עירוניים, מטמנות, פסולת אלקטרונית, מי נגר, בוצה ומשקעים מזוהמים.

עבור additive flame retardants, מסלול טיפוסי יכול להיות: מוצר → אבק או שטיפה → מערכת ביוב → מתקן טיפול בשפכים → קולחים, בוצה או מים קולטים.

עבור חומרים הידרופוביים, “הסרה” מהמים במתקן שפכים יכולה להיות למעשה מעבר לבוצה ולא השמדה כימית של החומר.

ומה לגבי מיקרופלסטיק?

מעכבי בעירה יכולים להיות additives בתוך פלסטיק, והם יכולים גם להיספח לחלקיקי פלסטיק מהסביבה. לכן מיקרופלסטיק יכול לשמש נשא אפשרי לחלק מהחומרים.

אבל יש להפריד בין ארבע שאלות: האם החומר נמצא על החלקיק, האם הוא משתחרר ממנו, האם הוא זמין ביולוגית, והאם המסלול הזה תורם באופן משמעותי לחשיפה האנושית דרך מי שתייה.

עצם מציאת מעכב בעירה על מיקרופלסטיק אינה הוכחה שמיקרופלסטיק הוא מקור החשיפה העיקרי לאדם.

האם נמצאו במי שתייה?

כן, מחקרים בעולם דיווחו על OPFRs מסוימים בריכוזי ng/L במי מקור ובמי שתייה. לעומת זאת, PBDEs הידרופוביים יותר מופיעים לעיתים קרובות יותר בחלקיקים, משקעים וביוטה מאשר בשלב המומס.

אין להשתמש בריכוז שנמדד במדינה, נהר או באר מסוימת כדי לתאר את מי השתייה בכלל. occurrence תלוי חומר, מקור מים, תהליך טיפול ומערכת אספקה.

חשיפה אנושית

עבור האוכלוסייה הכללית, הספרות מצביעה על אבק ביתי, מזון ואוויר פנים כמסלולי חשיפה חשובים מאוד, ולעיתים מרכזיים יותר ממי שתייה.

מי שתייה עדיין יכולים להיות מסלול חשיפה, במיוחד באזור עם זיהום תעשייתי, מטמנה, מי תהום מזוהמים או מקור מים בעל occurrence מקומי.

Biomonitoring אינו מזהה את מקור החשיפה. מציאת PBDE בדם או metabolite של OPFR בשתן אינה מוכיחה שהחומר הגיע ממי שתייה.

בריאות – אין תשובה אחת לכל המשפחה

אי אפשר לכתוב באופן מדעי “מעכבי בעירה הם מסרטנים” או “מעכבי בעירה הם משבשי הורמונים”. עוצמת הראיות וה־endpoints משתנים מחומר לחומר.

בחלק ממחקרי האדם על PBDEs נמצאו קשרים למדדים נוירו־התפתחותיים, ובמחקרי בעלי חיים קיימות ראיות להשפעות על התפתחות, בלוטת התריס, הכבד ומערכת הרבייה. association אפידמיולוגי אינו כשלעצמו הוכחה לסיבתיות.

גם ב־OPFRs קיימים הבדלים משמעותיים. לדוגמה, TCEP ו־TDCPP/TDCIPP נמצאים ברשימת Proposition 65 של קליפורניה כחומרים הידועים למדינה כגורמי סרטן. עובדה רגולטורית זו אינה מאפשרת להשליך את אותו סיווג על TCPP, TPHP או על כל ה־OPFRs.

רגולציה – חשוב לזהות איזה סוג ערך קוראים

מסגרת	מצב	מה לא להסיק
Stockholm Convention	PBDEs מסוימים ו־HBCD/HBCDD נכללו ב־Annex A	אמנת POPs אינה תקן ריכוז למי שתייה
U.S. EPA – CCL 5	TCEP מופיע ברשימת המועמדים	CCL אינה MCL ואינה תקן מחייב
U.S. EPA – UCMR 2	BDE-47, BDE-99, BDE-100, BDE-153 ו־HBB נוטרו בשנים 2008–2010	Minimum Reporting Level אינו ערך בריאותי
California Proposition 65	TCEP ו־TDCPP/TDCIPP מופיעים ברשימה כחומרים הגורמים לסרטן	Proposition 65 אינה MCL למי שתייה
EU Drinking Water Directive 2020/2184	לא אותר ערך פרמטרי ייעודי לקבוצת PBDE/HBCD/TCEP/TCIPP/TDCIPP/TPHP	אין לבלבל EQS של מים עיליים או מגבלות REACH עם תקן מי שתייה
ישראל	לא אותר ערך מי שתייה ייעודי מאומת לחומרים המרכזיים שנבדקו	היעדר ערך ייעודי אינו אומר היעדר סיכון או היעדר occurrence

ומה לגבי ישראל?

בחומר שנבדק לא אותר ערך ישראלי מחייב ייעודי ל־PBDEs, HBCD, TCEP, TCIPP/TCPP, TDCPP/TDCIPP או TPHP במי שתייה.

עם זאת, חשוב להבחין בין “לא אותר ערך ייעודי” לבין קביעה משפטית גורפת שלפיה “אין שום רגולציה על החומר בישראל”. חומרים מסוימים עשויים להיות מושפעים ממשטרי חומרים מסוכנים, POPs, יבוא, פסולת או רגולציה מוצרית שאינה תקנת מי שתייה.

לא אותר מידע פומבי מספיק לקביעה של תמונת מצב ארצית עדכנית של מעכבי בעירה במי הברז בישראל בשנים 2024–2026.

איך בודקים?

השיטה תלויה במשפחה. PBDEs וחומרים הידרופוביים אחרים נמדדים בדרך כלל בשיטות כרומטוגרפיות רגישות לאחר extraction מתאים, בעוד OPFRs נבדקים לעיתים קרובות ב־LC-MS/MS או GC-MS/MS.

בריכוזים סביבתיים נמוכים חשוב במיוחד להשתמש ב־field blanks, procedural blanks ו־isotope-labelled standards כאשר השיטה דורשת זאת.

Blank contamination חשוב במיוחד בתחום הזה. חלק ממעכבי הבעירה נפוצים בציוד, פלסטיק, אבק וסביבת מעבדה, ולכן זיהום רקע עלול להטות תוצאות אם בקרת האיכות אינה מספקת.

וכמו בכל בדיקת trace contaminants: ND אינו אפס. המשמעות היא שהחומר לא דווח מעל גבול הגילוי או הדיווח של אותה שיטה.

טיפול במים

שיטה	מה אפשר לומר	מגבלה
GAC	עשוי להיות יעיל יותר לחומרים הידרופוביים כגון PBDEs	יעילות ל־OPFRs משתנה; NOM, זמן מגע ו־breakthrough חשובים
PAC	עשוי להפחית חומרים מסוימים	תלוי dose, זמן מגע והחומר הספציפי
RO	יכולה להשיג rejection משמעותי של חומרים רבים	אין להבטיח 100%; הביצועים תלויים בחומר ובממברנה
NF	יעילות משתנה	תלויה בגודל, מטען, hydrophobicity וממברנה
UF / MF	יכולות להסיר חלקיקים שאליהם קשורים חומרים הידרופוביים	אינן מסירות בהכרח את החומר המומס
Ozone / AOP	עשויים לפרק חלק מה־OPFRs וחומרים אחרים	degradation אינו בהכרח mineralization; יש לבחון transformation products
Biological treatment	אפשרי לחומרים מסוימים	שונות גדולה בין compounds

אין “אחוז הסרה של מעכבי בעירה”. מספר יחיד לכל המשפחה מטעה, משום שהבדלי המסיסות, ההידרופוביות, המשקל המולקולרי והפירוק גדולים מאוד.

מסננים ביתיים

אין להסיק מכיתוב כללי “NSF certified” שמסנן הוכח להסרת PBDEs או OPFRs. יש לבדוק claim ספציפי לדגם ולחומר, אם claim כזה בכלל קיים.

פחם פעיל עשוי להיות מתאים יותר לחומרים הידרופוביים, ו־RO עשויה להפחית חומרים רבים, אבל אי אפשר לתת הבטחה משפחתית ללא נתוני בדיקה של המוצר הספציפי.

האם הרתחה עוזרת?

אין בסיס להציג הרתחה כטיפול ביתי במעכבי בעירה. מדובר בחומרים רבים בעלי נדיפות ויציבות שונות, ולכן “להרתיח והבעיה נפתרה” אינה המלצה מדעית תקפה.

מה לא כדאי להסיק?

לא כל מעכבי הבעירה הם brominated.
לא כל PBDEs הם חומר אחד או בעלי אותו סטטוס רגולטורי.
הגבלת שימוש אינה אומרת שהחומר נעלם מהסביבה.
לא כל מעכבי הבעירה מסרטנים.
לא כל מעכבי הבעירה הם endocrine disruptors.
PBDEs אינם הורמונים.
OPFRs אינם “בטוחים” רק משום שהחליפו PBDEs.
לא כל OPFR מתפרק במהירות.
לא כל החומרים מסיסים במים באותה מידה.
PBDEs אינם בדרך כלל מהחומרים הניידים ביותר במי תהום.
TCEP ו־TCIPP יכולים להיות ניידים יותר מחלק מה־PBDEs.
מיקרופלסטיק אינו מוכח כמסלול החשיפה העיקרי לאדם.
מי ברז אינם בהכרח מסלול החשיפה העיקרי.
detection אינו שווה סיכון מיידי.
מים בבקבוק אינם בהכרח עדיפים.
RO אינה מבטיחה 100% הסרה.
GAC אינו מסיר כל flame retardant באותה יעילות.
UF/MF אינן בהכרח מסירות חומר מומס.
טיפול בשפכים אינו בהכרח “משמיד” את החומר.
Stockholm Convention אינה תקן מי שתייה.
CCL או UCMR אינם MCL.
Surface-water EQS אינו תקן מי שתייה.
אין תקן ייעודי ≠ אין סיכון.

שאלות נפוצות

מה הם מעכבי בעירה?

חומרים שמוספים למוצרים כדי לעכב הצתה או להאט התפשטות אש. הם אינם משפחה כימית אחת.

מה ההבדל בין PBDEs ל־OPFRs?

PBDEs הם מעכבי בעירה ברומיים, ורבים מהם הידרופוביים ומתמידים. OPFRs הם אסטרים אורגנו־זרחניים; חלקם מסיסים וניידים יותר במים.

האם PBDEs עדיין נמצאים בסביבה?

כן. גם לאחר הגבלות שימוש, מוצרים קיימים, פסולת, חומר ממוחזר ומשקעים יכולים להמשיך לשחרר אותם.

האם הם מסרטנים?

אי אפשר לענות על כל המשפחה יחד. TCEP ו־TDCPP, לדוגמה, מופיעים ברשימת Proposition 65 של קליפורניה, אך אין להשליך את הסיווג הזה על כל מעכבי הבעירה.

האם הם משבשי הורמונים?

בחלק מהחומרים קיימות ראיות לפעילות או להשפעות על מערכות הורמונליות, אך לא נכון לתאר את כל המשפחה כ־endocrine disruptors.

האם נמצאו במי שתייה?

כן, במיוחד OPFRs מסוימים תועדו במחקרי מי מקור ומי שתייה בעולם, בדרך כלל בריכוזים נמוכים.

האם נמצאו במי ברז בישראל?

לא אותרה תמונת occurrence ארצית עדכנית ומספקת של החומרים המרכזיים במי הברז בישראל.

האם יש להם תקן בישראל?

לא אותר ערך מי שתייה ישראלי ייעודי ומאומת לחומרים המרכזיים שנבדקו בעמוד.

האם פחם פעיל מסיר אותם?

חומרים הידרופוביים מסוימים יכולים להיספח היטב לפחם פעיל, אך היעילות משתנה מאוד בין compounds.

האם RO מסירה אותם?

RO יכולה להפחית חומרים רבים, אך אין בסיס להבטיח 100% לכל flame retardant ולכל ממברנה.

האם מיקרופלסטיק קשור לנושא?

כן. חומרים יכולים להיות additives בפלסטיק או להיספח לחלקיקים, אבל המשמעות לחשיפה אנושית דרך מי שתייה עדיין אינה מוכחת במידה שמאפשרת להציג זאת כמסלול עיקרי.

האם מים בבקבוק עדיפים?

אין בסיס להכללה כזו. איכות המים תלויה במקור, באריזה, בתהליך ובחומר שנבדק.

למה חומרים שנאסרו עדיין נמצאים?

בגלל מוצרים קיימים, בניינים, פסולת אלקטרונית, חומר ממוחזר, משקעים והתמדה סביבתית.

השורה התחתונה

“מעכבי בעירה” הוא שם שימושי לקבוצת שימוש, לא למשפחה כימית אחת. ההבדל בין PBDE מתמיד והידרופובי לבין TCEP או TCIPP ניידים יותר חשוב יותר מהתווית המשותפת שלהם.

לכן אין משמעות מדעית לשאלה “האם מסנן מסיר מעכבי בעירה?” בלי לדעת איזה חומר מחפשים. גם בריאות, occurrence, רגולציה וטיפול חייבים להיבחן ברמת החומר או תת־המשפחה.

נכון למידע שנבדק, מי שתייה הם מסלול חשיפה אפשרי אך בדרך כלל אינם המסלול המרכזי לאוכלוסייה הכללית, ובישראל אין כיום תמונת ניטור ציבורית ארצית מספקת של החומרים האלה במי הברז.

שקיפות ומקורות

מסגרת מחקר GALBUY Water Research

בסיס המידע מקורות רשמיים, ספרות מקצועית ומחקרים עדכניים

עיקרון עריכה אין לייחס לכל מעכבי הבעירה התנהגות, סיכון או יעילות טיפול אחידה

עדכניות המידע נבדק מול המקורות הזמינים בעת הכנת העמוד

מקורות מרכזיים

Stockholm Convention — All POPs PBDEs מסוימים, commercial decaBDE ו־HBCD/HBCDD מופיעים ב־Annex A של האמנה.
Stockholm Convention

U.S. EPA — Contaminant Candidate List 5 TCEP מופיע ב־CCL 5; CCL היא רשימת מועמדים לחומרים שאינם מוסדרים כיום תחת תקנות מי השתייה הפדרליות.
EPA CCL 5

U.S. EPA — Second Unregulated Contaminant Monitoring Rule UCMR 2 כלל ניטור של BDE-47, BDE-99, BDE-100, BDE-153 ו־HBB בשנים 2008–2010.
EPA UCMR 2

California OEHHA — Proposition 65 TCEP ו־TDCPP מופיעים ברשימת החומרים הידועים למדינת קליפורניה כגורמי סרטן.
Proposition 65 List

California OEHHA — TDCPP TDCPP רשום מאז 2011 כחומר הידוע למדינת קליפורניה כגורם סרטן.
OEHHA – TDCPP

Directive (EU) 2020/2184 מסגרת מי השתייה של האיחוד האירופי. יש להבחין בינה לבין REACH, POPs Regulation וערכי איכות למים עיליים.
EUR-Lex

המידע בעמוד מבוסס על מקורות רשמיים ומחקרים עדכניים. במקומות שבהם קיימת אי־ודאות, שונות גדולה בין חומרים או שאין מידע ציבורי מספיק, הדבר מצוין במפורש.